פס"ד בתביעה על פי אמנת האג להחזרת ילדים חטופים

בתביעה עפ"י חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א - 1991.

רקע עובדתי:

1.         התובעת גב' מ.ל, ילידת 1957, נולדה בירושלים למשפחה דתית ועבדה בישראל עד הגיעה לגיל 26.

            בשנת 1983, נסעה היא לביקור בארה"ב, נישאה ליהודי אמריקאי, ממנו התגרשה כעבור מספר שנים (ללא ילדים).

            התובעת מתגוררת בניו-יורק עד עצם היום הזה, ועובדת כסוכנת מזה למעלה מ-21 שנים.

2.         הנתבע, מר ל.ח.נ, יליד שנת 1950, נולד במרוקו, כבן בכור למשפחה, אותה הוא מגדיר כ"דתית אוניברסלית". מגיל 5 חי הוא בארה"ב, ובגיל 16 עבר ללמוד בישיבה באנגליה.

            כיום, הינו עפ"י הגדרתו "איש עסקים" ונמנה על חסידי הרב -----.

            הנתבע הינו אב לארבעה ילדים בגירים מנישואיו הראשונים, מנישואיו השניים התגרש ללא ילדים, מנישואיו השלישיים (לתובעת) הוא אב לשני ילדים, ומנישואיו הרביעיים הוא אב לתינוקת כבת שנה וחצי.

3.         הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י בישראל בחודש דצמבר 1994, לאחר נישואיהם, התגוררו יחדיו בניו-יורק, ומנישואיהם נולדו להם ילדיהם:

            נ' (להלן: הקטין) - בתאריך 25.12.95 וא' - בחודש נובמבר 1996.

4.        א.           עקב משבר שפרץ בנישואי הצדדים, הופרדו מגוריהם, בעת היותו של הקטין כבן 3 שנים (סוף 1998 או תחילת 1999).

                         מאז הפרדת המגורים, נשארו הקטינים בפועל במשמורת אמם בארה"ב.

                         הגט בין הצדדים, סודר בפועל (בשליחות מישראל) כעבור 5 שנים מיום הפרידה בפועל, (ינואר 2003).

                         המשמורת המשפטית בקטינים, נמסרה לידי האם בפסק-דין שניתן בתאריך 7.9.04, במעמד צד אחד, ע"י בית המשפט המוסמך בברוקלין ניו-יורק.

           ב.           אין חולק כי בין האב לבין הקטינים נוצר נתק מוחלט בן מספר שנים.

                         הצדדים חלוקים נמרצות בעניין הסיבות לנתק, כאשר כל צד מטיח במישנהו את האשם בהתרחשותו.

                         לצדדים אף טענות סותרות באופן קיצוני בעניין התמשכות ההליכים לסידור הגט ביניהם במשך 5 שנים לאחר הפרדת מגוריהם.

                         גם המספר המדוייק של שנות הנתק בין האב לבין הקטינים, מצוי במחלוקת עובדתית.

                         כל המחלוקות דלעיל, אשר הצדדים הקדישו להן חלק ניכר מכתבי טענותיהם, מתצהיריהם, מחקירותיהם ומסיכומיהם, אינן נחוצות לצרכי ההכרעה בתביעה שבפני ולא תידונה לפיכך לגופן.